תם כאן הערב ובא לסיום

וזה הזמן לעשות לו סיכום,

כן ! היה זה ערב מאד מרגש,

כך ברבות השנים לשוב, להפגש,

להעלות חוויות, זכרונות כאן לדרוש,

על חברים והכפר שסימלו הוא הברוש,

בחורשה –  שני דגלים, רצים יחפים,

קבלת השבת, החגים היפים. . .

בנין הבוגרים, הבנים, הבנות. . .

וכך ישנם עוד הרבה זכרונות.

הגענו לכפר ילדים,צעירים,בודדים,

ועכשיו זה הזמן לספור נכדים.

כל אחד אז הגיע עם "שק" תלאותיו,

שנשא לבדו, שנשא על הגב,

והוטל הוא בשפיה לכור ההיתוך,

וראה, כעבור זמן קצר הופיע חיוך,

נוצרה משפחה  –  הכיתה, חברים,

ויש מי שדואג וישנם המורים.

וארבע שנים כך עברו כסערה,

הימים של הטוב, הימים של הרע,

התפזרנו, כל אחד לנתיבו כך הלך,

החברים והכפר אז הלך ונשכח,

טוב שנאספנו, נפגשנו היום,

להוציא כל אחד מנבכי החלום,

ולדלות מעבר מתהום שיכחה,

שבעצם היינו כולם  –  משפחה,

לחוש כל אחד, שישנו הוא, ממש,

עם אותו המבט, החיוך מ"כימש",

ותמיד נרגיש כך קרובים, נתרגש,

אז בואו נוסיף להרבות היפגש.