בהיותו בן 12 הגיע משה יעקבסון כחניך לכפר הילדים ולמד בו עד היותו בן 16. ואז הגיע לת-אביב, מהיותו במשפחה מוסיקלית (אביו היה חזן בבית הכנסת בפתח-תקוה), החל ללמוד מוסיקה  בקונסרבטוריון "שולמית", למד נגינה בפסנתר ובכינור וכן שר  במקהלת הפועלים בניצוח ישראל ברנדמן. כשפרצה מלחמת העולם רצה משה להתגייס לצבא הבריטי, ואז פנה אליו יוסף דשבסקי שהיה סגן מנהל הכפר והציע לו להתגייס  כנוטר במשטרת הישובים העבריים ול"הגנה"  וישרת בתחנת הנוטרים בשפיה ובאותו זמן ישמש גם כמורה למוסיקה בכפר הילדים. משה קבל את ההצעה ואכן היה נוטר ומורה למוסיקה. כשרק הגיע  לכפר, הקים מקהלה, כעבור זמן קצר לקח את המנדולינות שהיו תלויות בארון שבחדר המוסיקה מזמנו של משה מדליה. לאחר ששיפץ את כל המנדולינות, העביר קול בכפר והחלו לבוא ילדים למבחן. משה בחר חמישה מתוך הילדים ולימד אותם לנגן. כעבור כשנה לאחר שילדים אלה למדו לנגן, משה בחן שוב חבורת ילדים והם למדו לנגן אצל הילדים מהמחזור הראשון, וכך לאט, לאט הוקמה תזמורת המנדולינות. משה עיבד  וכתב את כל היצירות  עבור התזמורת, אם יצירות של מוסיקה קלסית, או שירי עמים או מוסיקה ישראלית וכל זאת בכתב ברור  ויפה לכל הקולות שבתזמורת.  בשנת  1950 לאחר שרבים מחברי התזמורת בגרו ועזבו את הכפר, התקשר משה עם רובם והזמין אותם להקים תזמורת בוגרים. בתחילה פעם בחודש לאחר מכן פעם בשבועיים, גם היום מתאספים  חברי התזמורת לחזרת תזמורת פעם בשבוע, בכל יום שלישי.  משה הוביל את התזמורת להופעות בכל העולם, לסיבובי קונצרטים ולתחרויות שונות, שבהן זכתה התזמורת בפרסים. לאחר שליאונרד ברנשטיין ביקר בשפיה בשנת 1950  והתרשם מהתזמורת ומפועלו של משה, דאג לכך שמשה ילמד בארצות הברית ניצוח בבית הספר היוקרטי ג'וליארד. לאחר עזבו את שפיה שימש משה כמפקח אזורי מטעם משרד החינוך על החינוך המוסיקלי.

תזמורת המנדולינות – האנסמבל הישראלי לכלי פריטה שפיה, קיים ופועל גם היום ונותן קונצרטים ברחבי הארץ.